שלב ראשון בהיכרות, הוא לקבל מושג כללי על מקום הימצאו של ההיכל בגוף. ההיכל ממוקם מאחורי הקיבה, לאורך הציר האנרגטי המרכזי, עליו נמצאים גם שלושת הדאן טיאנים. הוא שוכן בין נקודה 12 של מרידיאן העיבור (Zhong Wan), הנמצאת בחלק הקדמי של הגוף (בין הטבור לתחתית עצם החזה), לבין נקודה 6 של המרידיאן השלט (Ji Zhong), שממוקמת במרכז הגב, בין חוליה 11 ל12.
ההיכל אוסף אליו את אנרגיית המקור. הוא מחבר בין שמיים לארץ, וממזג את הצ’י שלהם לאחד. הדינמיקה האנרגטית הזו מתקיימת במספר מישורים מקבילים. קודם כל בגוף עצמו, כלומר צ’י היאנגי שבלב, והצ’י הייני של של הכליות, נאספים אל ההיכל שנמצא ביניהם. ובאותו זמן, גם ברמה הקוסמית – הצ’י השמיימי והארצי של היקום מתחברים עם הגוף האנושי, חודרים אליו, ונאספים אף הם אל תוך ההיכל. הצ’י שבהיכל מזין את הגוף כולו, כפי שההון יואן צ’י שנולד מתוך ההתמזגות של האנרגיה השמיימית והארצית ביקום, מזין את הקוסמוס כולו. ההיכל מהדהד את החיבור הזה, הוא מרכז העולם, ובו הגוף כולו והאיברים הפנימיים מתמזגים לאחדות אחת.
כפי שציינתי, ההיכל מרכז בתוכו את הצ’י של חמשת האיברים הפנימיים, ולמעשה, כעת אנחנו יכולים להבין, שבה בעת הוא גם מזין אותם – כפי שהצ’י המקורי של הקוסמוס, מזין את השמיים והארץ עצמם. במילים אחרות, כשהצ’י של ההיכל אינו שופע די הצורך, תפקוד האיברים הפנימיים וטיפוחם נפגע. כתוצאה מכך, היחסים בין האיברים עצמם יוצאים מאיזון, והיכולת שלהם לתמוך זה בזה נפגעת. ברמה הרגשית יכול להיות לזה ביטוי דרמטי דוגמת דיכאון, חרדה, זעם, אבל זה יכול להיות גם מינורי ויומיומי יותר – אני מתנתקת ממה שאני עושה, אני לא חווה סיפוק, אני חסר שקט וכו’.
לרובנו, אין את היכולת להשפיע על פעילות האיברים הפנימיים ישירות. אבל היכולת שלנו לגעת ברגשות היא אינטואיטיבית ונגישה יותר, ומכיוון שהם משקפים את תפקוד האיברים הפנימיים, ויסות של הרגשות, הוא בה בעת גם וויסות של האיברים. במילים אחרות, העבודה עם ההיכל היא למעשה עבודה על האיברים הפנימיים דרך ייצוב רגשי. ככל שנלמד לטפח את הצ’י בהיכל ולחזור אל הנוכחות בו שוב ושוב יבנה בתוכנו מרכז יציב.
רובנו חווים את הרגשות כמנהלים אותנו, ויש גם מורים שמצביעים על יחסי המרות והעבדות שיש לנו עם הרגשות שלנו. אחת מהשאלות שחוזרות על עצמן: אבל איך אפשר לשנות את היחסים האלו? מה אני יכולה לעשות באופן פרקטי, כדי להתיידד עם הרגשות שלי ולא להפוך לנוגשת בעצמי? איך אני נמנעת מלהציב את הרגשות מאחורי סורג ובריח, ובוחרת ללכת איתם יד ביד? איך אפשר לפגוש את מה שהחיים מזמנים לנו באומץ מתוך חיבור לקונסטלציה הרגשית שלנו ברגע הזה?
בתהליך ההתעוררות הרוחנית, אנחנו לומדים ליצור מרחב ביננו לבין הרגשות, לומדים להתבונן בהם כתנועה גלית. העבודה עם ההיכל היא דרך נוספת לוויסות הרגשות וחיזוק הגוף הפיזי.
מתחילים בלחבר את תשומת הלב לאזור של ההיכל. זה תהליך שאורך זמן, ומצריך טיפוח סבלני וחומל של הנוכחות. מתרגלים רבים חווים הרבה כאב ורגשות סוערים כשהם מתחילים להתרחב אל תוך ההיכל. אחרי שבונים את המרחב, מתרגלים את תנועה של פתיחה ואיסוף בין המרכז לאיברים ומהאיברים למרכז. מתחילים בעבודה עם השלם, כלומר לכל חמש מערכות האיבר, כשמרגישים נינוחים אפשר להמשיך לתרגול מערכת היחסים של כל איבר בנפרד עם היכל.
תרגול ההיכל בשלבים הראשונים בונה מרכז יציב ורגוע. החוויה היא שקל יותר להקשיב לקול הפנימי ולשמור את עצמי במרכז גם כשהגלים סוערים. בשלבים המתקדמים לומדים לאזן רגשות ספציפיים שיצאו מאיזון, על ידי הטענה של המרכז והאיבר בצ’י. ואז, גם בחיים שרגש מסויים עולה ומציף, במקום לנתח אותו מילולית אנחנו עובדים עם הביטוי בגוף מניעים ומווסתים את זרימת הצ’י הפנימית.
